פה ושם הדמויות מתעלות איזה שוונג וודי אלני או מקבלות פאנצ'ים טובים. אבל ההתעקשות לרכוב על עניין המאבק הנשי זוכה לטיפול גס וחסר מיקוד. רפרורי אין קץ לאווירת החפינה הליברלית בשנות ה-70 בלהקות הצבאיות ובצה"ל באופן כללי; המחזת ההרגל של אלוף פיקוד מרכז לשעבר, רחבעם זאבי, נאווה (חנה לסלאו) וחווה (קרן מור) הן נשים בשנות השישים לחייהן. פעם הן היו חברות טובות לכמה דקות, כששירתו לפני 40 שנה בלהקה צבאית. חווה על תקן הזמרת היפה אבל חסרת הביטחון ונאווה על תקן המצחיקנית (ליאנה עיון וטליה ברטפלד מגלמות את הגרסאות הצעירות שלהן בציר הזמן המקביל). מאז המהלך כבר נהיה מקובל יותר, "האחיות" חזרה לעוד שתי עונות מצליחות ומשפיעות (הרביעית בדרך) – ודווקא עכשיו, כשעומס הגירויים הטלוויזיוני מחזיר אותנו לימים שבהם סדרות מעדיפות להתבשל לאט, קומדיה נוספת עולה שם בבינג'. עם אותן יוצרות, אותו במאי, ואותו פוטנציאל להיכנס לפנתיאון הישראלי. הראשונות לשמוע על "מי שמע על חווה ונאווה" היו אלה שהמציאו אותה, התסריטאיות המחוננות נועה ארנברג וגלית חוגי. הרבה לפניהן, מפיקת העל טמירה ירדני חוותה בעצמה את חווה ונאווה, כשעברה עם חברה קרובה את תלאות הלהקה הצבאית – ויחד הן צברו שלל סיפורים ואנקדוטות ששולבו בתסריט. גורי אלפי (שבזכות "האחיות" הפך לבמאי מבוקש) גויס אף הוא, ושילוב הכוחות הזה מביא כעת למסך סדרה מצחיקה כמו שהיא מרגשת, עמוקה כמו שהיא מסוגננת, ובעיקר כזו שמפצחת במדויק את האלגוריתם לטעם של הישראלים. השמות הגדולים מאפשרים את אחד הקאסטים המרשימים ביותר שנראו במחוזותינו, והם גם אלה שמבטיחים שבמקום סדרה הנשענת על ליהוקי ראווה נקבל סיפור חכם, מרענן ומעשיר. כל אחת מהן זכתה למנת חלקה ביחס המתעלל מצד גיורא נץ, המלחין האגדי של הלהקה (אסף שלמון), ונשארה אמנית של השורה השלישית. נאווה הפכה לגרסה מטרידה של הישראלית הקומבינטורית, עובדת ותיקה בחברת חשמל שהביאה לתאגיד גם את הבת שלה. להטריד מינית נשים, כפי שהתברר בתלונות שהועלו נגדו לפני כעשור (השורה "להראות לה את הנמר שלו" שומשה לדעתי לפחות ארבע פעמים באחד הפרקים). שש שנים אחרי "האחיות המוצלחות שלי", נועה ארנברג וגלית חוגי שוב מאחדות כוחות עם yes, גורי אלפי והאפשרות להעלות סדרה שלמה בבינג'. רק ש"מי שמע על חווה ונאווה" היא לא סתם "הדודות המוצלחות" – אלא סיפור בוגר, מסוגנן, מצחיק ומרגש שיכול להיכנס בקלות לפנתיאון המקומי. גולת הכותרת: אחד הקאסטים הכי מרשימים שנראו כאן, שמפגיש בין אגדות חיות לנציגות של דור העתיד. צליל (הילה גולדברג המופתית מ"מייקל"). חווה נישאה, הביאה שלושה בנים והפכה לעקרת בית קלולסית שאין לה מושג מה זה ארון חשמל. אחרי שבעלה של חווה מת משבץ פתאומי הן נפגשות שוב ומנסות להבין איך קרה שההזדמנות לגעת בזוהר בלהקה הצבאית חלפה לידן. נאווה (חנה לסלאו) וחווה (קרן מור) היו בצעירותן מוכשרות ושאפתניות ששירתו יחד בלהקה צבאית בתחילת שנות ה-70. כארבעים שנה לאחר מכן, הן נפגשות שוב ומגלות שאף אחת מהן לא הגשימה את חלומותיה. בגזרת הצחוקים הכול טוב, חוגי וארנברג הן קומיקאיות מצוינות ואלפי יודע דבר או שניים על בימוי קומי. לפני שש שנים הלכו ב-yes על מהלך יוצא דופן, כנראה שגם חסר תקדים: כל פרקי "האחיות המוצלחות שלי" עלו ל-VOD בבת אחת, בבינג'.
מי שמע על חווה ונאווה פרק 4 לצפייה ישירה
"מי שמע על חווה ונאווה" מתחלקת בין ימינו אנו ל-1974, ובין ארבעה מוקדי עלילה שהם למעשה שתי נשים. הפלאשבקים המצחיקים והמעוצבים לעילא מחזירים אותנו למפגש הראשוני בין חווה ונאווה במסגרת הלהקה הצבאית, כשחווה היא אחת הזמרות המוכשרות שבחבורה ונאווה היא על תקן המצחיקנית. כפי שהוכח לא פעם – ב"אפס ביחסי אנוש", ב"שישו ושמחו" וכמובן שגם ב"האחיות המוצלחות שלי" – קומדיות על שירות צבאי תמיד ימצאו פינה חמה בלבו של הצופה הישראלי. אבל זה רק חצי מהסדרה, בעוד החצי השני מתמקד בחווה ונאווה בנות ה-60 ומשהו, נשים שהמירו את השאפתנות שלהן בחיי משפחה ועבודה מדכאת בחברת החשמל. סליחה, בחח"י. האירוע המכונן של "מי שמע על חווה ונאווה" הוא ההתאלמנות הפתאומית של חווה, מי שהקדישה את שנותיה הכי יפות לגידול ילדים ששוכחים ממנה ומחליטה לזרום עם היוזמות של נאווה לחידוש הקשר אחרי ארבעה עשורים של נתק. נאווה, שכבר פוזלת לכיוון הפנסיה, רק מחכה לתעסוקה מהנה יותר מאשר התמודדות עם בתה הלא מתפקדת, והיא וחווה מחליטות לצאת מהקונכייה ולסגור כמה חשבונות ישנים. כך, בשמונה פרקים שמדלגים בין העבר להווה, אנחנו לומדים להכיר את מי שחווה ונאווה היו, את מי שהן נהיו, ואת מי שהן אולי יהפכו אליהן אחרי שיתנו צ'אנס אחרון לחיים. כי יותר משהיא עוסקת בצבא, זקנה או חברות, "מי שמע על חווה ונאווה" היא סדרה על נשים שחלמו בקטן ונזכרו שיש להן חלומות גדולים.